עונת החורף היא גם עונת המחלות באדיבות החיידקים והווירוסים, שלכל אחד מהם דרך פעולה שונה. חיידק הוא צורת חיים שמספיקה לה סביבת מחיה מתאימה הכוללת משאבים, ואז החיידק יכול לקיים חיים ולייצר את האנרגיה שלו בעצמו. לעומת החיידק, הווירוס (נגיף) הוא מקטע גנטי, שכדי להתקיים חייב מארח. הוא לא יכול לייצר מקורות אנרגיה משל עצמו ולכן פולש לתא, מתרבה בתוכו ואז צאצאיו משתחררים בגוף בדרכם להדביק תאים חדשים.
איך זה מתבטא בגוף שלנו ולמה זה מסוכן?
זיהום ויראלי במערכת הנשימה יתבטא לרוב בתסמינים קלים יותר ויכלול חום, נזלת ושיעול. לעומתו מחלה חיידקית תהיה קשה יותר ותכלול בדרך כלל שיעול ליחתי, חום גבוה והעדר נזלת. עד היום קשה לאבחן את ההבדל בין המחלות במדויק באחוזים גבוהים אפילו ששכיחות המחלות החיידקיות נמוכה משמעותית מהנגיפיות. ועדיין, במקרים רבים ניתנת אנטיביוטיקה, בעיקר מחשש לסיבוכי המחלה החיידקית. הדבר גורם לשימוש מיותר באנטיביוטיקה – מה שמייצר עמידות בקרב החיידקים והאנושות משלמת על כך מחיר גבוה.
למה בחורף חולים יותר?
החורף היא העונה שבה נדבקים יותר במחלות נגיפיות בגלל מספר סיבות:
- עונתי: לאחר מספר חודשים חמים 'שקטים' בהם נגיפי מערכת הנשימה מתרבים באיזורים אחרים בעולם (למשל בסין), בחורף הם מגיעים לאזורנו ומתרחשת ההדבקה. אנחנו עלולים לחלות שוב ושוב באותה מחלה, גם אם התחסנו, כי הווירוס משכפל את עצמו מיליארדי פעמים ואיפשהו לאורך הדרך יכולה לקרות תקלה, נוצרת מוטציה והקוד הגנטי של הנגיף משתנה. אם הווירוס שרד והצליח להתקיים למרות המוטציה הגנטית מתקבל וירוס חדש שעדיין דומה למאפיינים המדבקים שלו אבל שונה גנטית. הקורונה הדגימה זאת היטב: בכל פעם הגיע זן חדש – אומיקרון, דלתא. הווירוס שינה מקטע גנטי והחיסון כבר פחות יעיל.
- קור: ישנם מספר מחקרים שמצאו שבתנאי קור במקרים מסוימים מערכת החיסון פחות יודעת להתמודד עם המזהמים ופחות יעילה כגד הנגיפים.
- חללים סגורים: בחורף נוטים לשהות יותר בתוך הבתים, לסגור חלונות ולחמם את הבתים ואז אין סירקולציה והאוויר עומד. זה בעייתי עוד יותר בחלל צפוף. מספיק שאדם אחד חולה ומשתעל והרסס מתפזר למרחק עצום ונשאר הרבה אחרי שהאדם עוזב את החדר. לכן ישנה חשיבות מכרעת לאוורור של חדרים.
מתי עובשים הופכים למסוכנים?
בתוך הבית ואפילו בגוף יש המון עובשים ופטריות, חלקם בלתי נראים. במקרים רבים יש חשיבות לטיפול בעובשים ופטריות בחלל הביתי. לעתים מערכת החיסון מפתחת רגישות יתר לפטריה מסוימת, כזו שאדם אחד יכול לא להגיב אליה ואצל האחר יתעורר טריגר ויגרום להפעלה מסיבית של מערכת החיסון. גם למי שלא מתרגש מעובשים ופטריות, חשוב לדעת שהמערכת החיסונית משתנה עם השנים ויש אנשים שבעבר לא היו רגישים אך בהדרגה הופכים לרגישים לפטריות, עובשים ולגורמים סביבתיים אחרים.
במסגרת תגובה כזו עלולה להתרחש עלייה בתאי דם לבנים שגורמים להפעלה מטורפת של תאים, ועוד שלל תופעות: למשל: רירית מערכת הנשימה (הריאות, הסימפונות ומערות הפנים) מפרישה יותר ריר, דרכי אוויר יכולות להתכווץ כמו באסטמה וסינוסים יכולים לייצר ריר ונזלת ויכולים להיווצר פוליפים ולסתום את הסינוסים ועוד. במקרי קיצון מגיעים גם לניתוחים נרחבים ואז צריך לתחזק בסטרואידים.
יש חשיבות קריטית לטיפול בעובשים במקרים בהם אדם נכנס למצב של דיכוי מערכת החיסון, למשל כתוצאה מטיפול כימותרפי, סוכרת קשה, טיפול בסטרואידים או אנשים שעברו השתלת איברים ומקבלים טיפול למניעת דחיית השתל – עבורם הזיהום הפטרייתי עלול להיות קטלני. למשל: יש פטריה מסוכנת מאד שיכולה לגרום לתמותה תוך שעות לאנשים עם מערכת חיסון לא מתפקדת.